פס"ד נדיר >> אח יחזיר לאחותו כספים שמשך מקופות גמל המשותפות לו ולאביהם המנוח, וישלם לה דמי שימוש על חנות שניתנה לו במתנה 

סכסוך ירושה מר בין אחים הגיע לסיומו בפסק דין נדיר שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת.

בתו של המנוח, אשר יוצגה ע"י עו"ד ליאן קהת, טענה כי אחיה שיוצג על ידי עוה"ד יוסי גרינשטיין ניצל את מצבו הנפשי והמנטלי הירוד של אביהם בערוב ימיו, והעביר לרשותו קופות גמל שהיו רשומות על שם האב והאם. 

על פי התביעה, עם מותו של האב, משך הבן כ-1.5 מיליון שקלים מקופות הגמל, והבת דרשה, באמצעות עו"ד קהת, לקבל לידיה את החלק היחסי מהכספים. 

בנוסף, דרשה הבת לבצע חלוקה לא שווה של רכוש האב, בניגוד לצוואה עליה חתם האב תחת השפעה לא הוגנת של אחיה, וכן להעביר לרשותה ששית מערך החנות אותה העניק האב לאחיה עוד בחייו - בטענה כי מגיע לה שליש מחלקה של אמה המנוחה, שנפטרה שנים לפני הענקת החנות במתנה לבן. 

כב' השופטת רונית גורביץ' מביהמ"ש למשפחה בנצרת קיבלה את דרישתה של הבת בדבר חלקה בקופות הגמל של האב והורתה על ביטול הוראת מינוי המוטבים עליה חתם האב בעת שלא הבין על מה הוא חותם בבנק. בנוסף הורה בית המשפט כי לאחות מגיעה את חלקה בירושת האם בחנות וכן   פסקה כי על האח להעביר לאחותו דמי שימוש בחנות שנצברו לאורך השנים, על פי חלקה בחנות. 

אם המשפחה הלכה לעולמה בינואר 1989, מבלי שהשאירה אחריה צוואה. אב המשפחה ערך צוואה בספטמבר 1997, בה חילק את כלל רכושו בין שלושת ילדיו באופן שווה, וזאת, למעט החנות שלו ששימשה כמספרה, שאותה הוריש לבנו. 

בשנת 2005 עבר האב להתגורר בדיור מוגן, וכעבור שנה 2006 חתם על טופס שינוי מוטבים בשתי קופות הגמל שהיו לו, מאשתו המנוחה לבנו. כעבור שלוש שנים

בנוסף, הגישה עו"ד קהת תביעה לביטול הסכם המתנה ביחס לחנות, בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, ולחלופין טענה כי היא זכאית לחלק מהחנות מכוח היותה היורשת של אמה המנוחה. האם נפטרה כאמור לפני האב, ולכן יש להחיל על הוריה המנוחים את הלכת השיתוף, לטענת הבת.

עו"ד קהת הגישה בשם הבת תביעה כספית כנגד אחיה, בסך 550 אלף שקלים, במסגרתה טענה כי האח רוקן את חשבונו של האב על דעת עצמו, ללא הסכמת וידיעת האב, מאז ששהה בבית האבות.

אך עו"ד קהת לא הסתפקה בכך, והגישה תביעה כספית נוספת נגד האח, על סך כ-480 אלף שקלים – שליש מהסכום אותו משך האח מקופות הגמל של האב מספר שבועות לאחר מותו בטענה כי יש להורות על ביטול טופס הוראת מינוי מוטבים עליו חתם האב בלא שהבין את משמעות חתימתו. לטענת עו"ד קהת, האב חתם על טופס הוראת שינוי מוטבים כשהיה במצב דמנטי לחלוטין, ולא ידע להבחין בפעולותיו – ועל כן מגיע לבת כשליש מהכספים.

על פי חוות דעת המומחה ד"ר אלי ורטמן שמונה על ידי בית המשפט לחוות את דעתו על מצבו המנטלי של האב על פי רשומותיו הרפואיות - משנת 1997 ועד 2005 – אז נכנס האב לדיור מוגן – הוא היה עצמאי ותפקד לבדו. אין כל עדות לירידה תפקודית וקוגניטיבית בתקופה זו. ביחס לצוואתו של האב משנת 1997 ולתוספת שניתנה לה מאוקטובר 2003 קבע ד"ר ורטמן, כי בתאריכים אלו היה האב ביכולת מלאה להבחין בטיבו של מסמך, להחליט כל החלטה ולנהל את ענייניו כרצונו. עם זאת קבע ד"ר ורטמן, באשר לשינוי שם המוטב בקופות הגמל של המנוח – כי בתקופה זו לא היה האב המנוח במצב כשיר.

לטענת עו"ד קהת, ממסמכים בנקאיים שהגיעו לידיה עולה כי האח ביצע משיכות מחשבון האב המנוח,  באמצעות ייפוי כוח שניתן לו, החל משנת 2006 – התקופה בה שהה האב בבית אבות. למחרת פטירת האב משך הבן סכום של 5000 שקל מחשבון האב. 18 יום לאחר פטירת האב מיהר הבן להוציא תעודת פטירה, כדי שיוכל לפנות לחברת הביטוח ולפדות את כספי קופות הגמל של האב. כך שלשל לכיסו סכום עתק של קרוב ל-1.5 מיליון שקלים מקופות הגמל של אביו.

מנגד טען הבן באמצעות עוה"ד יוסי גרינשטיין  כי אחותו ניהלה מערכת יחסים עכורה ארוכת שנים עם אביהם המנוח. 

הבן טען כי הוא זה שטיפל באב במשך השנים ודאג לו, והוא זה שמצא לו בית אבות כשהפך לסיעודי. לגרסתו, אביהם כלל לא היה אדם בודד – היה לו סדר יום והוא נהג להפגש עם מכרים בני גילו.

באשר למצבו הנפשי של האב, טען הבן כי הוא היה יוצא מן הכלל עד ל-30 ביולי 2006, אז נפל האב בחדרו בבית האבות. לפיכך, טען הבן, במועד עריכת הצוואה היה המנוח בדעה צלולה, והצוואה נערכה מרצונו החופשי.

ביחס לחנות, טען הבן כי האב רכש את החנות טרם נישא לאמם, ולכן הוראת השיתוף לא חלה עליה. בנוסף, טען הבן כי האב ייעד לו את החנות עוד כשהבן היה נער צעיר, ועשה זאת מרצונו החופשי.

ביחס לתביעה הכספית, טען הבן כי הוא מחזיק בידיו ייפוי מאביו המנוח, משנת 2001, עליו ידעה אחותו מזה שנים רבות. לדבריו, הכספים שמשך יועדו לצורכי החנות, ולאחר מות האב – לצורכי קבורתו ולוויתו. לגרסתו, גם על הטופס לשינוי מוטבים בקופות הגמל חתם האב בדעה צלולה, ומתוך רצונו החופשי. 

ביהמ"ש: הנתבע לא הוכיח שהכספים הרבים שמשך שימשו לצורכי המנוח

בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת בתביעות הבת, דחתה השופטת רונית גורביץ את טענות הבן, כי הכספים שמשך מחשבון האב ניתנו לו במתנה, באמצעות ייפוי כוח. "הנתבע לא הצליח להוכיח כי הכספים הרבים שמשך מחשבון המנוח שימשו לצורכי המנוח", קבעה השופטת. "המנוח שהה בדיור מוגן בו סופקו מרבית צרכיו, כאשר התשלום לבית האבות שולם במלואו מחשבון המנוח". לפיכך, קבעה השופטת כי על הבן להשיב שני שליש מהסכום שמשך מחשבון האב, לשתי אחיותיו. בתוספת ריבית והצמדה, מדובר בסכום של כ-210 אלף שקלים. 

באשר לשינוי שם המוטב בקופות הגמל של האב על שם הבן, קבעה השופטת כי הוכח על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, כי המנוח לא הבין את הכתוב במסמך, ולא היה מסוגל לבטא את רצונו או על מה הוא מבקש לחתום. 

לפיכך, קבעה השופטת, לא מן הנמנע שהנתבע הוא זה שדיבר עם הפקידים הרלוונטיים והגדיר בפניהם שיש להחתים את המנוח על מסמך לשינוי מוטבים. לאור זאת, קבעה השופטת כי המנוח לא גמר בדעתו להעביר את כספי קופות הגמל לנתבע. לפיכך, הורתה השופטת על ביטול הוראת המוטבים, והורתה לנתבע לשלם לתובעת את חלקה בכספים שמשך, בסך 488,936 שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

עם זאת, קבעה השופטת כי המנוח היה כשיר לכתיבת צוואה ולחתימה על התוספות לה, וכי נכון למועד עריכת הצוואה, התוספת לצוואה והסכם המתנה – המנוח לא היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד הבן. לפיכך, דחתה כבוד השופטת את התנגדות הבת לבקשה למתן צו קיום צוואה, והורתה על קיום הצוואה לחלוקת רכושו בין שלושת ילדיו, וכן התוספת שלה, לרבות הסכם המתנה לבן. 

את הסעד החלופי שביקשה הבת, באמצעות עו"ד קהת, להחלת חזקת השיתוף לפיה מחצית מזכויות הבעלות על החנות הן בבעלות האם המנוחה, קיבלה השופטת. בנוסף, קבעה השופטת כי על הנתבע להעביר לתובעת ולאחותה שישית מכל כספי השכירות של החנות שהתקבלו לידיו, החל מיום פטירת המנוח ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. עוד קיבלה השופטת את בקשת הבת למינוי מנהלים לעזבון המנוח.